עבודותיה של הפסלת דליה מאירי עוסקות בגוף ובתהליכים העוברים עליו בחלוף השנים. מגוף צעיר ושרירי, חזק ויפה ועד הזדקנותו, התבלותו והתפוררותו.
מאירי ליוותה את אביה במסע שעבר בפרק המסכם של חייו. בעבודותיה עוקבת אחר ההשתנות ההדרגתית שעוברים הגוף והראש. מאירי מדברת על היפוך התפקידים בין האב/סב/בן בעקבות תהליכים של איבוד הביטחון העצמי וההישענות על הבנים בתהליך קבלת ההחלטות. היא מספרת כי הושפעה רבות מהציור של מאטיאס מיאבוגיל – "חסד ספרדי" שצויר בעקבות הסיפור על אסיר שנידון למות ברעב, ובתו, שבאה לבקרו, היניקה אותו כדי שלא יגווע. לבסוף, בגלל מסירותה הנועזת והמקורית, הסוהרים ריחמו על האב ושיחררו אותו. הסיפור, היווה מקור השראה לעבודות רבות של אמנים חשובים במהלך ההיסטוריה.
[1]אריק אריקסון, התייחס לזקנה כאל שלב התפתחותי נוסף בחיי האדם. היכולת לראות את רצף החיים מתחילתו ועד סופו ולקבל פרספקטיבה מלאה וחיובית על שלמותו של מעגל החיים. ראיית הרצף במעגל החיים יכולה להקנות לאדם קבלה עצמית וראיית הצלחותיו והישגיו בתחושה של סיפוק. בראיה זו כלולה גם היכולת לראות את הבאים אחרינו כחוליה חדשה בשרשרת, חוליה שהאדם הזקן היה שותף פעיל ביצירתה. גישתו של אריקסון היא אופטימית, ולפיה יכול האדם לבחור כיצד יחווה את שלב הסיום בחייו. למרות בגידת הגוף כשיש השלמה עם המגבלות, ניתן לראות את החיוב וליהנות מהדברים הקטנים בחיים.
מאירי החליפה את האבן הגדולה והקשה בחמר הרך, בפיסול צנוע, קטן מימדים, ההולם את הנושא. היא עורכת הקבלה בין החמר הפריך, הפגיע והשברירי לבין שבריריות השלד הפריך הנוטה לקרוס. פסליה נשרפו בשריפת ראקו כשהשכבה החיצונית בחזית מצופה גלזורה לבנה סדוקה וגב הפסל מאחור, שחור מפיח. חוץ הפסל נראה יפה במצב שלם והפנים המרוקן מתוכן מפויח, נוטה להתפורר. העיסוק בחומר ובקליפתו בא לידי ביטוי גם במייצב "מסדר אבירי החרס" שנוצר בגוף ראשון רבים. מאירי שכפלה חלקים מגופה ומגופו של בעלה, והציבה אותם כחיילים אלמונים הניצבים במסדר. נטועים במקומם על גבי מוטות ברזל, הם עומדים ערומים, חושפים את פגיעוּת גופם. שבבי החרס שבהם הם מכוסים מזכירים לנו כי מלחמתו האמיתית של האדם היא בפרק הזמן הבלתי ידוע המוקצב לו: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". המיצב נוצר בהשראת חיילי הטרקוטה, שאותם ראתה בסין לפני מספר שנים בקבר הקיסר בעיר שיאן. אלפי חיילי החרס נוצרו לפני יותר מאלפיים שנים, בגודל טבעי, כדי להגן על הקיסר צ'ין במסעו לעולם הבא. לאחר מותו של הקיסר פרצו המורדים לקברו וריסקו את הדמויות לרסיסים.
פרק סיום חייו של האדם מוזכר כבר במקורות. לפי דברי חז"ל הזקנה מוסיפה תבונה לאדם. שנים אלה כונו - שנות השבת:"כשנעשה אדם בן שישים שנה ונכנס לעשירית שביעית של שנות חייו, הרי בא בימים ושנים שכולן שבת". החשש מתלאות הזקנה, ביהדות, גם ה וא מובע ביהדות, בתפילת "אבינו מלכנו", שבה מבקש המתפלל "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני".
התערוכה, מעוררת הסתכלות אל תוך הנפש פנימה, מעוררת מחשבות והרהורים שונים על מהות החיים, על מהות הקיום. עבודותיה של דליה מאירי מישירות אלינו מבט כנה ואמיץ.
תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה -
עבודותיה של הפסלת דליה מאירי עוסקות בגוף ובתהליכים העוברים עליו בחלוף השנים. מגוף צעיר ושרירי, חזק ויפה ועד הזדקנותו, התבלותו והתפוררותו.
מאירי ליוותה את אביה במסע שעבר בפרק המסכם של חייו. בעבודותיה עוקבת אחר ההשתנות ההדרגתית שעוברים הגוף והראש. מאירי מדברת על היפוך התפקידים בין האב/סב/בן בעקבות תהליכים של איבוד הביטחון העצמי וההישענות על הבנים בתהליך קבלת ההחלטות. היא מספרת כי הושפעה רבות מהציור של מאטיאס מיאבוגיל – "חסד ספרדי" שצויר בעקבות הסיפור על אסיר שנידון למות ברעב, ובתו, שבאה לבקרו, היניקה אותו כדי שלא יגווע. לבסוף, בגלל מסירותה הנועזת והמקורית, הסוהרים ריחמו על האב ושיחררו אותו. הסיפור, היווה מקור השראה לעבודות רבות של אמנים חשובים במהלך ההיסטוריה.
[1]אריק אריקסון, התייחס לזקנה כאל שלב התפתחותי נוסף בחיי האדם. היכולת לראות את רצף החיים מתחילתו ועד סופו ולקבל פרספקטיבה מלאה וחיובית על שלמותו של מעגל החיים. ראיית הרצף במעגל החיים יכולה להקנות לאדם קבלה עצמית וראיית הצלחותיו והישגיו בתחושה של סיפוק. בראיה זו כלולה גם היכולת לראות את הבאים אחרינו כחוליה חדשה בשרשרת, חוליה שהאדם הזקן היה שותף פעיל ביצירתה. גישתו של אריקסון היא אופטימית, ולפיה יכול האדם לבחור כיצד יחווה את שלב הסיום בחייו. למרות בגידת הגוף כשיש השלמה עם המגבלות, ניתן לראות את החיוב וליהנות מהדברים הקטנים בחיים.
מאירי החליפה את האבן הגדולה והקשה בחמר הרך, בפיסול צנוע, קטן מימדים, ההולם את הנושא. היא עורכת הקבלה בין החמר הפריך, הפגיע והשברירי לבין שבריריות השלד הפריך הנוטה לקרוס. פסליה נשרפו בשריפת ראקו כשהשכבה החיצונית בחזית מצופה גלזורה לבנה סדוקה וגב הפסל מאחור, שחור מפיח. חוץ הפסל נראה יפה במצב שלם והפנים המרוקן מתוכן מפויח, נוטה להתפורר. העיסוק בחומר ובקליפתו בא לידי ביטוי גם במייצב "מסדר אבירי החרס" שנוצר בגוף ראשון רבים. מאירי שכפלה חלקים מגופה ומגופו של בעלה, והציבה אותם כחיילים אלמונים הניצבים במסדר. נטועים במקומם על גבי מוטות ברזל, הם עומדים ערומים, חושפים את פגיעוּת גופם. שבבי החרס שבהם הם מכוסים מזכירים לנו כי מלחמתו האמיתית של האדם היא בפרק הזמן הבלתי ידוע המוקצב לו: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". המיצב נוצר בהשראת חיילי הטרקוטה, שאותם ראתה בסין לפני מספר שנים בקבר הקיסר בעיר שיאן. אלפי חיילי החרס נוצרו לפני יותר מאלפיים שנים, בגודל טבעי, כדי להגן על הקיסר צ'ין במסעו לעולם הבא. לאחר מותו של הקיסר פרצו המורדים לקברו וריסקו את הדמויות לרסיסים.
פרק סיום חייו של האדם מוזכר כבר במקורות. לפי דברי חז"ל הזקנה מוסיפה תבונה לאדם. שנים אלה כונו - שנות השבת:"כשנעשה אדם בן שישים שנה ונכנס לעשירית שביעית של שנות חייו, הרי בא בימים ושנים שכולן שבת". החשש מתלאות הזקנה, ביהדות, גם ה וא מובע ביהדות, בתפילת "אבינו מלכנו", שבה מבקש המתפלל "אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כוחי אל תעזבני".
התערוכה, מעוררת הסתכלות אל תוך הנפש פנימה, מעוררת מחשבות והרהורים שונים על מהות החיים, על מהות הקיום. עבודותיה של דליה מאירי מישירות אלינו מבט כנה ואמיץ.
תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה - תיאור התמונה -